אלכסנדר זאב גיורא (שוֹנִי) ז"ל

נולד ב-13/6/1925.

הצטרף לחוג ב-1985.

פרש לגמלאות ב-1994.

נפטר באוקטובר 2015.

 

יהודית הראל על שוני גיורא:

הקשר היותר קרוב היה בינינו במסגרת קבוצת הדרכה קטנה בלימודי פסיכותרפיה. השתתפתי בקבוצת הדרכה בביתו של שוני, היינו שלושה מודרכים. נדב וינטראוב, היום פסיכולוג ראשי ברמב"ם, זוכר את החוויה כמעשירה מאוד. זה היה בתחילת הקליטה של שוני בארץ. הבית שלהם עדיין לא היה מסודר ממש, חלק מהריהוט טרם הגיע וחלק עוד היה ארוז בסלון. ובכל זאת שוני נידב את האירוח הביתי.

היו תמיד עוגיות של סוזי על השולחן. סוזי הייתה אישה יפה, פקחית, מלאת חוש הומור. שוני קבל אותנו יפה, והיה מאד מעודד ומכבד. אנחנו באנו עם שפה דינאמית ושוני נסה לתרום לנו על פי דרכו. כלומר, עם דגש על הצד הלשוני – פסיכולוגי. אני זוכרת שהיה מופתע מאד כשהבין שאנחנו ללא תואר דוקטור ובכל זאת כבר משמשים כמתרגלים בחוג. הוא לא ידע כמובן שלא היו אחרים... בעקבות זה גם קבלתי עידוד רב ממנו לעשות דוקטורט. בהמשך שוני גילה עניין במחקר הדוקטורט שלי ועקב אחרי התפתחותו.

כיוון ששנינו דברי הונגרית , כלומר הוא שלט בשפה ואני עוד זכרתי משהו מילדותי, הוא היה מראה לי דברים שכתב ופרסם וגם כתבו עליו בעיתונות המדעית ההונגרית. כבוד רב הורעף עליו בכתבים אלה. הנושאים היו בעיקר בתחומי הפסיכולינגואיסטיקה. בתחום זה גם היו לו מלכתחילה פרסומים באנגלית.

בישיבות החוג והמגמה הייתה לו תמיד דעה מגובשת ומבוססת על ניסיונו בחו"ל. אני חושבת שההתנהלות בחוג נראתה לו "פרועה" ולא לפי הכללים המקובלים.

הוא היה ג'נטלמן כזה שלא רואים אצלנו וזה ניכר בכל מעשיו והליכותיו ובהשכלתו הרחבה.

 

בני בית הלחמי על שוני גיורא:

   בין השנים 1970 ו1973 הייתה לי משרה באוניברסיטת מישיגן, כפסיכולוג קליני במרכז הייעוץ לסטודנטים. זה היה המינוי הראשון שלי לאחר סיום הלימודים.

 שוני הגיע למישיגן ב1964, והיה פרופסור לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה, ובלשנות. נפגשנו לראשונה כאשר הוא ביקר את חברו אד בורדין, שהיה מנהל מרכז הייעוץ.

מן הרגע הראשון אני זוכר את יחסו הלבבי. תוך זמן קצר הכרתי גם את סוזי ואת עמוס, בנם היחיד שלימים נעשה סגן אלוף בצה"ל ופרופסור למשפטים.

שוני הזמין אותי להצטרף לקבוצת המחקר שארגן, שהיו בה בלשנים, פסיכולוגים, ופסיכיאטרים, ואשר עסקה בחקר היבטים פסיכולוגיים של הלשון.

הקבוצה נקראה:University of Michigan Personality and Language Behaviour Research Group. נפגשנו כל יום שישי בצהריים במשרדו המרווח של שוני במחלקה לפסיכיאטריה.

בין 1969 ו1995 פרסמה הקבוצה כ-30 מאמרים. שניים מהם צוטטו למעלה מ-300 פעם. מחקר אחד עסק בהשפעת אלכוהול על יכולת ביטוי בשפה זרה, ואחר בדק את השפעת הווליום על תכני שיחה. בדקנו גם את השפעת הדגש על מגדר דקדוקי בשפה על גיבוש זהות מינית בילדים, וגילינו שהדגש החריג בעברית על מגדר דקדוקי מעניק לילדים דוברי עברית יתרון של חודשיים על דוברי אנגלית או פינית בהשגת זהות מינית.

השאלות שבהן עסקנו, ואותן העלה שוני, היו תמיד מרתקות ובלתי צפויות. בין החברים בקבוצה היו אנשים יצירתיים ומקוריים, ששוני חיבר ביניהם (היה גם רומן בתוך הקבוצה, בין בלשנית צעירה לרס"ר בדימוס שהפך לבלשן, והוביל לגירושים ונשואים מחדש....

המאמרים של קבוצת המחקר ממשיכים להיות מצוטטים ונקראים. מה שזכור לי הוא שחברי קבוצת המחקר נהנו מאד לעבוד יחד אבל איש מאתנו לא חשב שמאמרים שלנו ימשיכו להיות מצוטטים כעבור עשרות שנים. התבדינו.

ב1973 הגעתי לחיפה, אך המשכתי להיות חבר בקבוצה והיה לי מינוי כעמית מחקר בפסיכיאטריה עד 1977.

שוני התעניין מאוד בכל מה שקורה באוניברסיטת חיפה. הוא רצה לחזור לישראל וחלם על משרה באוניברסיטה.

כאב לו מאד כאשר העניין לא הסתדר בתחילה והוא היה מאושר כאשר שנים מספר מאוחר יותר הוגשם סוף-סוף החלום.

התפקידים המנהליים בהם כיהן במשך השנים תסכלו אותו, כי הוא היה בעיקר אינטלקטואל,  שנדהם לא פעם לגלות את הדרך שבה נוהלו עניינים על ידי אנשים מעשיים יותר באוניברסיטה.

מה שאני זוכר משוני הוא את הסקרנות שכוונה לכל תחומי המחקר והחיים.

אני גם זוכר צדדים פחות מוכרים שלו. במישיגן הייתה לשוני פרקטיקה פרטית כמטפל, והוא שיתף אותי בסיפוק שלו בעבודה הטיפולית.

בכל פעם כשאני רואה ציטוט מהתפוקות של קבוצת המחקר הנ"ל אני מרגיש את החוב שלי לשוני, אשר דאג לי כשהייתי צעיר וחסר ניסיון.

פרופ' סטפני אברהם (Stephanie Abraham) מאוניברסיטת מישיגן, על שוני:

The U-M Department of Psychiatry on the passing of Alexander ('shonny") Guiora, PhD, Professor Emeritus of Psychiatry 11/2/2015

A native of Hungary, Professor Guiora took undergraduate studies at Peter Pazmany University in Budapest before entering the University de Paris, Sorbonne, where he received his Ph.D. degree in 1951. Shonny Guiora celebrating the Jubilee of Language Learning, Ann Arbor, 1998 From 1951 to 1958, Professor Guiora served in the Israeli Defense Forces, first as clinical psychologist at a military hospital, and then as chief clinical psychologist in the Surgeon General's Office. In 1958, he was appointed chief psychologist at the Bat Yam State Hospital in Israel, in 1960 senior psychologist at the Israeli Federation of Labor Mental Health Clinic, and in 1963 clinical psychologist at the Stockton California State Hospital. In 1964, Professor Guiora joined The University of Michigan as assistant professor of psychology in the Departments of Psychiatry and Psychology; in 1965, he was promoted to associate professor and in 1970 to professor. In 1979, in recognition of his contributions to psycholinguistics, Professor Guiora was appointed professor of linguistics. On his retirement in 1985, he was appointed Professor Emeritus of Psychiatry, Psychology, and Linguistics. He subsequently joined the University of Haifa as Professor of Psychology, a position he retained in emeritus status through to the early 2000s while also serving in the mid-1990s as President of the then newly-founded College of Yezreel in Israel. Professor Guiora's major research focus was language behavior and the relationships between language, cognition, personality, empathy, and identity. His research on the effects of alcohol on lowering inhibition and improving second-language pronunciation was widely cited for decades: Guiora, A.Z., Beit-Hallahmi, B., Brannon, R.C.L., Dull, C.Y. & Scovel, T. (1972). The effects of experimentally induced change in ego states on pronunciation ability in a second language: An exploratory study. Comprehensive Psychiatry, 13 (5), 1972. Professor Guiora served the journal Language Learning for more than 28 years, first as editor and then as general editor and executive director. When he became editor in 1978, the journal was behind schedule and in financial disarray, despite its established reputation dating back to 1948. He turned it around, making it financially sound, well managed, and professionally edited. Professor Guiora was a man of principle, of passion, and of action in pursuit of the twin aims of scholarship -- the generation and dissemination of knowledge. Under his leadership, Language Learning increased from a biannual journal to a quarterly; the number of pages printed each year increased fivefold. Next was added an annual monograph, a series of selected articles, and then a Cognitive NeuroScience of Language Learning series. According to Google Scholar Metrics, Language Learning currently ranks 1st among journals in Foreign Language Learning, 2nd among Language and Linguistics, and 3rd among all journals in Humanities, Literature and Arts. He led us forward too as a learned society to provide direct support for research and scholarship through establishing, from 1999 to 2001, six programs of financial grants (which continue annually and are described each September in Issue 3 of Language Learning:

1. The Language Learning Visiting Assistant Research Professorship at the University of Michigan

2. The Language Learning Scholar-in-Residence Program

3. The Small Grants Research Program

4. The Dissertation Grants Program

5. The Roundtable Conference Program

6. The Language Learning Roundtable Conference on the Neuroscience of

        Language

Professor Guiora worked tirelessly over the years to make Language Learning what it is today. The U-M Department of Psychiatry mourns the passing of Alexander ("Shonny") Guiora, PhD, Professor Emeritus of Psychiatry, Psychology, and Linguistics, and member of our faculty from 1964-1985.

​

לשעבר מאוניברסיטת מישיגן, על שוני גיורא 2015):(Bill Acton) ביל אקטון

Alexander Guiora - Requiescat in pace

Last month the field of language teaching and language sciences lost a great friend, colleague, researcher and theorist, Alexander Guiora, retired Professor Emeritus, University of Michigan. To those of us in English language teaching, his early work into the concepts of empathy, "language ego" and second language identity, the famous "alcohol" study and others, were foundational in keeping mind and the psychological self foregrounded in the field. As Executive Editor of the journal, Language Learning, he was instrumental in elevating it to the place it holds today, the standard for research publication by which all others are to be measured.

Working with him, doing research as a doctoral student was a unique experience. His research group, composed of faculty and graduate students from several disciplines over the years, met every Friday morning. There was always a project underway or on the drawing boards. Several important, seminal publications resulted. Shonny was an extraordinary man. I recently shared the following with his family:

 

I think the great lesson we learned from him early on was how to be brutally honest--and yet still love and respect our colleagues unconditionally. All of us, recalling when were newbie grad students, "cherish" memories of being jumped all over for making a really stupid mistake-- which we would surely never commit again! And then, minutes later, he could just as well say something genuinely complimentary about an idea or phrasing in a piece that we were responsible for. Talk about cultivating and enhancing "language researcher ego"! He taught us to think and argue persuasively from valid research, how to not take criticism of our work, personally. Few of us did not develop with him a lasting passion for collaborative research.

 

ברוך נבו על שוני גיורא:

לא הכרתי את שוני טרם הצטרפותו לחוג לפסיכולוגיה, אבל הייתי שותף לדיונים המקדימים שנערכו בחוג בנוגע לגיוסו. שוני היה מועמד "חריג": מבוגר בגילו, בעל קריירה מוכחת במחקר, "רב-תרבותי" במסלולי חייו (לימודים בסורבון, עבודה בצה"ל וב"אברבנל", הוראה ומחקר באוניברסיטת מישיגן), ניסיון קליני טיפולי.

שוני קיבל לידיו את ראשות המגמה הקלינית בחוג ותוך זמן קצר יצר שם אווירה של הידברות ושיתוף

פעולה.

כמעט מן ההתחלה, הטיף לחיזוק האלמנטים הנוירולוגיים-פיזיולוגיים של הפסיכולוגיה הקלינית.

בתקופה ההיא זה היה "קול במדבר". ובכל זאת לאחר שנים אחדות נוסדה בחוג המגמה הנוירו-

קוגניטיבית קלינית ובשנים האחרונות ממש, הרבה אחרי ששוני פרש לגמלאות, עבר החוג רפורמה

כוללנית לכיוון הנוירולוגי-קוגניטיבי, בדיוק כמו ששוני צפה.

בשלב מסוים, העביר שוני את מוקד פעילותו המנהלית אל מחוץ לחוג (דיקן המחקר באוניברסיטה ונשיא מכללת יזרעאל) אבל בו-זמנית, המשיך להדריך מאסטרנטים ודוקטורנטים.

במישור האישי, הייתה לי הזכות הגדולה להיות חבר לשוני, לאורך שנות פעילותו באוניברסיטה ואף לאחר מכן. סידרנו לנו צוות לחילופי דעות שכלל את שוני, את נפתלי ויטמן – מנכ"ל האוניברסיטה, יעל מצר (אז – ראש אגף קשרי ציבור) ואותי. התכנסנו פעם בחודש, וכמעט תמיד היה זה שוני שנתן למחשבות של כולנו ביטוי אינטגרטיבי מבריק. לאחר ששוני פרש, הוא ואני המשכנו להיפגש באוניברסיטה, אח"כ בביתו בזכרון יעקב, ולבסוף בדירתו בירושלים, שם עברו עליו שנותיו האחרונות.

זקנתו של שוני האירה לו פנים. הוא קיבל הכרה ופרסים במדינות אירופה שונות ובמיוחד הונגריה. גם בחודשי ההידרדרות הגופנית שלו שוני המשיך לשמור על אצילותו הטבעית ועל צלילותו. סוזי רעייתו הייתה "פיקוד העורף הפרטי" שלו, היא שמרה עליו מכל משמר עד יומו האחרון.