יוחנן הופמן ז"ל (1922-1989)
קוים לדמותו
מאת: ברוך נבו
פרופי יוחנן הופמן – ראש החוג לפסיכולוגיה בשנותיו הראשונות
שנת העסקתו הראשונה באוניברסיטת חיפה (נקראה אז "שלוחה"): 1967; זו השנה
שבה נפתחו לימודי תואר ראשון, שנה א' בפסיכולוגיה. יוחנן הופמן היה ראש החוג
הראשון.
אני מוותר מראש על הניסיון לתאר את יוחנן ואת פועלו באופן שלם. לשם כך צריך
לכתוב ספר עב כרס. ספר שיהיה בו פרק על יוחנן החייל בצבא ארצות הברית על
אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה, ויהיה בו פרק על יוחנן הציוני המגיע כחלוץ
על מנת להיות חבר קיבוץ בישראל.
ויהיה בו פרק על יוחנן איש משפחה, אב לארבעה בנים, בן זוג לרינה אשר בעצם היא זכאית לפרק בפני עצמה, כי בלעדיה יוחנן לא היה יוחנן. ויהיו בספר ההוא פרקים מדעיים לרוב.
אני אסתפק כאן בציון תכונות אחדות של יוחנן, כפי שבאו לידי ביטוי בחיים האקדמיים שלנו בחוג.
א. מנהיג בעל כורחו
יוחנן לא אהב להיות ראש-חוג, הוא לא אהב להטיל מרות, הוא לא אהב לשפוט אנשים, הוא סלד מכל צורה של ריב, הוא לא היה נואם כריזמטי ואילו טקסים רק העיקו עליו. בהתחשב בכך שתפקיד ראש החוג הכביד עליו, יתכן שייראה מוזר לאיש מבחוץ שיוחנן שימש כראש חוג שלוש פעמים (לסירוגין, במהלך עשר שנים), וזאת בתקופה שבה ראש חוג לא קיבל גמול תפקיד כספי ואף לא הפחתה בעומס הוראה.
פתרון החידה הוא זה: חוש האחריות של יוחנן היה חזק יותר מרתיעתו ממנהיגות מנהלית אקדמית. חברי הסגל בחוג בשנים הראשונות היו כמעט כולם צעירים, חסרי ניסיון. יוחנן בגיל 40 היה "זקן השבט" פשוט לא הייתה ברירה. מצחו הגבוה, משקפיו החמורים הוסיפו נופך למנהיגות שלו.
ב. אומץ אינטלקטואלי
יוחנן בחר כנושא מחקריו את התחום הרגיש אז והיום של יחסי יהודים-ערבים.
תחושת הזהות הישראלית/ היהודית/ הפלסטינית בקרב צעירים עניינה אותו והובילה אותו במחקריו למחוזות מורכבים ורגישים.
ג. אני כותב משמע אני קיים
בשנים הראשונות להקמתה של אוניברסיטת חיפה, לא הודגש כלל העיסוק של פרסומים בכתבי-עת מדעיים כשיקול מרכזי בקידום.
עבור אנשי מוסד צעיר בחיפה, נראה חשוב יותר ללמד היטב את הסטודנטים, להקים את מוסדות האוניברסיטה וכו'.
יוחנן, כחריג, כתב מתחילת דרכו באוניברסיטה. הוא כתב לז'ורנלים בחו"ל ולכתבי-עת מקומיים, והוא החדיר בנו, חברי הסגל הצעירים את ההבנה שמחקר ראוי חייב לקבל הכרה בצורה של פרסום. ונאה דורש נאה מקיים: כראש חוג הוא הציע את עצותיו, את האנגלית המשובחת שלו, את כישרון העריכה שלו, לכל חבר סגל שביקש את עזרתו.
יוחנן היה מוכן לשקוד שעות רבות על טיוטת מאמר של חבר סגל צעיר, על מנת להפוך אותו למאמר סביר. הוא ידע להמליץ איזה מאמר כדאי לשלוח לאיזה כתב-עת. קשה להאמין (במסגרת הנורמות של היום) שיוחנן ראה בסיוע הנ"ל חלק מתפקידו כראש חוג, אבל זה בדיוק מה שהיה.
ד. ערכים
יוחנן התנהל בחייו, מצעירותו, על פי ערכים. כך גם בחיים האקדמיים שלו. יושר, אינטלקטואלי, קפדנות, קולגיאליות, אנושיות וחמלה- אלה רק אחדים מהערכים החיוביים שדגל בהם וחי לפיהם. באמתחת הערכים של יוחנן לא נכללה האמביציה האישית הבוערת שאנו נתקלים בה לא פעם במחוזותינו, גם לא תחרותיות ובשום אופן לא התפארות.
היושר של יוחנן גבל בנאיביות, הנה אפיזודה לדוגמה:
מועצת החוג מייפה את כוחו של ראש החוג(יוחנן) להתייצב לפני הדיקן/ רקטור/ נשיא ולדרוש תוספת דחופה של שני תקנים לסגל חדש. יוחנן יוצא לדרכו מצויד בנתונים "קשים" המוכיחים מעל לכל ספק כי אם החוג לא יקבל את התקנים, הוא יכנס לקיפאון עמוק.
יוחנן נכנס לפגישה, יוצא אחרי שעה, בא לחוג ומדווח לחברת אנשי הסגל המתאספים סביבו: "הסכמתי לקצץ משרה אחת בתקן החוג; צריך לפטר חבר סגל". והוא מסביר: הצגתי לדיקן/ רקטור/ נשיא את הנתונים והוא הסביר לי שהאוניברסיטה בכללותה במצב קשה מאוד וכך גם המדינה כולה ואם ראשי החוגים לא יקצצו, לא יהיה ממה לשלם שכר. "וכי מה יכולתי לעשות?". מתריס יוחנן. למותר לציין שאף חוג לא קיצץ כלום באותה שנה, כולם קיבלו תוספות תקנים.
אפיזודה שניה לדוגמה:
אסיפת ארגון הסגל הבכיר מתכנסת לדיון בהסכם השכר החדש אשר המועצה המתאמת עומדת לסגור עם האוצר. לקראת סוף הדיון עולה סעיף תוספת "רכב" , תוספת של כך וכך שקלים לשכר עבור שימוש ברכב פרטי למטרות אקדמיות.
באולם נוכחים כל חברי הסגל האקדמי הבכיר דאז. כולם כבר רוצים להרים את היד "בעד" וללכת הביתה. קם יוחנן הופמן ואומר- "מה יעשה מי שאין לו רכב?"עונה יו"ר הועד- "יכול לרשום את מספר הרכב של האישה או כל קרוב משפחה אחר, אין צורך במילוי פרטים חודשי". אומר יוחנן- "זה ישראבלוף אני לא חותם". בהצבעה מתקבלת הצעת הוועד פה אחד, למעט שניים- יוחנן ועוד חבר סגל ששמו שמור במערכת.
בכל דיון שעסק בשביתה אפשרית של הסגל האקדמי, יוחנן הצביע נגד.
ה. רינה ורינה
מאחרי כל ראש חוג מצליח עומדת אישה נבונה ומזכירת חוג שנונה. רעייתו של יוחנן- רינה, הייתה חלק מה"עסקה". כאשר הצבענו במועצת החוג בעד יוחנן לראשות החוג ידענו שאנחנו מקבלים יחד עם מנהיגותו של יוחנן גם את היופי, החן, התבונה, ההומור, החיוך של רינה, שלא להזכיר את העוגיות הנפלאות שנהגה לאפות, לכבוד אירועים חוגיים.
המזכירה המיתולוגית של החוג- רינה איל- הייתה זו ששמרה שיוחנן לא ייפול בפחים ובמלכודות שאפיינו את המאבקים בין החוגים והפקולטות על תקנים, שטחי משרדים, שטחי מעבדות, ציוד וכו'. לרינה אייל הייתה אינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר (אז עוד לא קראו לזה ככה). ואוזן פנויה לרכילויות עסיסיות. יוחנן הרוויח מן התובנות המעשיות שלה.
היה איש ואיננו עוד.
החוג לפסיכולוגיה של היום רחוק ת"ק פרסה מהחוג לפסיכולוגיה של סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, וטוב שכך. אבל היה זה מזגו הנוח והמקבל של יוחנן הופמן שאיפשר לחוג להתגבר על משברי הילדות ולהגיע בשלום לשלב הנעורים- ואיתו ההגירה לחיפה של הקבוצה הירושלמית. הוא הנחיל לראשי החוג שבאו אחריו את התפיסה של "אליטה משרתת" ואת הערך של דוגמא אישית.
