ראיון עם עודד הנדל
6/8/2017
קפה "מיי-קופי"
עמוס הנדל-
נולד: 1923
נפטר: 2006 (בגיל 82)
עמוס הנדל עבד בצעירותו בירושלים בשירות הפסיכולוגי של העירייה, דמויות כמו-
יעל פלום, גינה אורתר, קלמן בנימיני ואחרים - צמחו שם, והצמיחו פסיכולוגים
צעירים כמו עמוס.
לפני כן, עמוס למד באוניב' העברית היסטוריה, פילוסופיה ופסיכולוגיה.
החוג לפסיכולוגיה, כחוג עצמאי, טרם התקיים אז באוניב' העברית.
בשנת 1957 נענה להצעה להקים את השירות הפסיכולוגי בחיפה. כך שהמעבר
לחיפה התבצע שנים אחדות לפני שעמוס גויס לחוג בחיפה.
עמוס עמד בראש השירות הפסיכולוגי עד שכל המשפחה יצאה ב-1966 (בסיוע מילגה מנשות הדסה) לברקלי לעשות דוקטוראט, עם אנגלית "בינונית" והמון מוטיבציה. הוא עשה שם ימים כלילות, והשלים את לימודי הדוקטוראט- כולל הדיסרטציה- תוך פחות משלוש שנים.
עמוס עלה עם הוריו (בן יחיד) ב-1939 מעיירה בשם אולמות בצ'כיה. הוא הגיע למוסד עליית הנוער בבן-שמן, ולמד שם בבית הספר החקלאי. אח"כ עבר לתיכון בחיפה, ושם הכיר את עפרה. הוא נילחם בשורות הצבא הבריטי ובמלחמת השחרור הוא היה בתותחנים. עפרה למדה בבי"ס לאחיות בהר הצופים ועמוס לקח קורסים באוניברסיטה. הם עלו וירדו עם השיירות של הר הצופים. עמוס למד, אם כן, בצורה לא מסודרת.
הם התחתנו בחיפה, בשנת 1948.
אליעזר רפאלי "שידך" בין עמוס לאוניברסיטה. אליעזר היה אז מנכ"ל "השלוחה" בחיפה. הוא הכיר את עמוס מתקופת שירותו בעיריה. אם כן, חזרנו, כמשפחה, ישירות מברקלי לחוג לפסיכולוגיה, ב-1968 או 1969.
עמוס המשיך עוד קצת כיועץ חיצוני לשירות הפסיכולוגי העירוני אבל אח"כ- המשיך במשרה מלאה באוניברסיטה.
בשנת 1970, עמוס החליף את יוחנן הופמן, בראשות החוג. הוא כיהן בתפקיד כשנתיים.
באופיו עמוס לא היה מספיק "פושר" (דוחף) בתוך האוניברסיטה. הוא סבל מהאינטריגות. בשלב מסויים הוא נעשה מריר וציני לגבי ה"פוליטיקה" של האוניברסיטה.
אבל עמוס נהנה מהמפגש עם הסטודנטים- עולם הצעירים- וגם עם הסגל הצעיר. הוא היה מזוהה עם האוניברסיטה משנותיה הראשונות.
גם כאשר הוא יצא לגמלאות, הוא העדיף לבוא לחדר קטן באוניברסיטה, ולעבוד משם.
לעמוס הייתה בעיה לכתוב מאמרים. אולי בגלל הדייקנות שלו,- הוא היה ביקורתי מאוד כלפי כתיבתו שלו. אולי השפה האנגלית הכבידה עליו.
הפרויקט הגדול שלו היה- תולדות הייקים (יהודים גרמנים) לאחר מלחמת העולם. הנושא- שינוי תפיסת עצמו- לאור מעברים ושינויים בחיים. אוכלוסיית המחקר שלו היו יהודים בכל העולם, שהיגרו מגרמניה לפני, תוך כדי או אחרי המלחמה. הוא ראיין מאות אנשים כאלה. עד היום שוכבים באיזה שהוא מקום מאות רישומים והקלטות.
עמוס היה ספקן לגבי הגישה הכמותנית בפסיכולוגיה. למעשה, עמוס הנדל היה חוקר איכותני פאר- אקסלנס מבלי שידע לכנות כך את עצמו. החומרים עמם עבד היו תמלילי הראיונות. בעצם הוא האמין ב"פסיכולוגיה של כורסא" אבל גם לגבי הפסיכואנליזה, עמוס ביטא ספקנות.
היה באישיותו משהו אובססיבי שכאמור הקשה עליו.
דוד יגיל- היה דוקטוראנט שלו ועמוס החיל גם עליו- מסכן דוד- את האובססיביות שלו. עד שעמוס אישר לדוד להגיש את הדיסרטציה,- יצאה נשמתו של זה וגם של זה.
עמוס גם לא ייחס חשיבות ל"טקסים" "דרגות" "מעמד". לא עניין אותו לקבל תואר "פרופסור".
מבחינת הגיל, הוא והופמן היו "זקני החוג".
עמוס כינס מדי פעם את חברי הסגל אצלנו בבית, ברחוב חניתה. הוא לא היה אדם אקסטרוברטי. אבל הוא עשה זאת מתוך רגש חובה, גם בהקשר של ה"מבוגר האחראי".
שבתון נוסף- בצפון קרוליינה (שם הכיר והתיידד עם מתי לייקין).
שבתון נוסף- סידני, אוסטרליה.
עמוס רצה לנסוע הרבה ואמא רצתה לנסוע מעט. עמוס אהב לראות עולם. היה סקרן. כל נסיעה לחו"ל הייתה מלאה בויכוחים ובהרבה "תנאים" שעפרה רצתה. בעיקר סביב הרצון שלה לא להתנתק מהבנים והנכדים.
בסוף הקריירה שלו עמוס התחיל לדאוג לבריאותו, כל בוקר לבריכה- שש בבוקר בטכניון בבריכה, או לנווה- ים בקיץ, שחיה והליכה.
עמוס יצא לגימלאות בשנת 1991. היו לו ולעפרה כמה שנים טובות ביחד.
עפרה נפטרה ב-1996 ועמוס נפטר עשור שנים אחר כך. מיום שנפטרה עפרה הוא נעשה עצוב ובריאותו התרופפה אט- אט.
סיפור מאת ברוך נבו: רציומטר נומינלי וסינכרוליבידו
באחד הימים נכנסתי למשרד של עמוס – אז ראש החוג – לשוחח על דא ועל הא. מצאתי אותו עסוק בהכנת תקציב המעבדות של החוג לשנה"ל הבאה. שאלתי אותו – "מה אתה מבין בציוד מעבדתי?" ענה לי עמוס – "לקחתי את תקציב השנה שעברה והגשתי בקשה על סכום כפול". שאלתי – "איך אתה יודע איזה ציוד לבקש?" ענה לי עמוס – "אין לי כל מושג. ברי (ברגר) בחו"ל, יואל נורמן במילואים, אני לבד בעניין". שאלתי – "אז מה תעשה?" עמוס מושיט לי גיליון נייר שבכותרתו – מיפרט ציוד, ושני הפריטים ה"כבדים" במחיר הם: "רציומטר נומינלי" ולאחריו "סינכרוליבידו". אני מאמץ את מוחי ולא מצליח להיזכר במיכשור כזה. עמוס רואה את תמיהתי ופורץ בצחוק: "ככל ששם המכשיר יותר מוזר כך יש סיכוי גבוה יותר שהאדמיניסטרציה באוניברסיטה תאשר את התקציב". שנינו יודעים כי לגופו של עניין – אין ציוד כזה..
אחרי כמה חודשים אני שואל את עמוס "מה קרה עם תקציב ה"מכשירים"? והוא עונה לי "האדמיניסטרציה אישרה, אבל חתכה 25% מהסכום, קמצנים ימח שמם".
עודד הנדל הוא בנו של עמוס הנדל ז"ל.
