ראיון עם רות שרבני
9/5/2017
הראיון התקיים במשרדי החוג
לאחר סיום ב.א. בפסיכולוגיה ותאטרון באוניברסיטת תל אביב למדתי
במחזור המ.א. הראשון בפסיכולוגיה – במחקר וקלינית.
כבר כתלמידת מ.א. ועקב הנסיבות לימדתי סמינר מחקר עם זהר עילם
והשתתפתי בהוראת פסיכולוגיה ניסויית. במסגרת שיתוף פעולה מחקרי
עם Prof. Urie Bronfenbrenner.
בהמלצתה של רינה אליאלי הוא הזמין אותי ללימודי דוקטורט בהנחייתו
באוניברסיטת קורנל, ובהמשך קבלתי מלגה מאוניבר-סיטת תל אביב. המנחים הנוספים היו Elinor J. Gibson ו - Herbert Ginsburg.
השתתפתי בשלושה פוסט דוקטורטים- במחקר התפתחותי ב- E. T. S בפרינסטון; בטיפול בילדים בהדרכת פרד פיין בקליניקת רוסו בברונקס; ובאופן חלקי בפוסט-דוקטורט בפסיכואנליזה באוניברסיטת NYU בשנה האחרונה לימדתי כאסיסטנט-פרופסור ב- Queens C.C. CUNY.
ב1975 הגעתי לחוג בחיפה בהזמנת ראש החוג ברי ברגר ועקב התלבטות לימדתי במקביל גם באוניברסיטת תל-אביב במגמה קלינית-ילד עד 1981.
בהתכתבות ולשאלת ברי מה אוכל ללמד עניתי: או התפתחותית או אישיות או פסיכופתולוגיה וגם סמינר מחקרי בנושא חברות-בני גיל. ברי ענה לי - “You got them all”.
וכך הוצנחתי, עם חזרתי לארץ לאחר 6 שנים בארה"ב, לשלושה קורסי חובה וסמינר בחירה. המעבר היה לא קל כי המושגים שלי היו פסיכודינמיים בשעה שמרצי החוג היו באוריינטציה ביהביוריסטית. מרלין ספר תמכה בקליטתי ואף הגיעה לשיעור פסיכופתולוגיה כדי לתמוך ולומר מעל במת האולם שבבינין המדרגה למאה הסטודנטים: "You see that behaviourist and psychodynamist can be friends".
שנה לאחר מכן, עם הגעתם של עמנואל ברמן ועמליה קוריאט וכעבור שנה גיוסה של יעל לירון, וגם עזיבתם של מרצים ביהביוריסטיים לחו"ל החל מהפך במגמה הקלינית לכוון פסיכודינמי מובהק. במשך כארבעים שנה היתה המגמה מבוקשת ובמעמד מוביל בארץ בהכשרה הקלינית. כיום בצפון הארץ רוב מנהלי הקליניקות ופסיכולוגים ראשיים הם בוגרי המגמה.
חדרי המרצים היו בקומת הקרקע של בנין המדרגה ובצפיפות בחדר חסר חלונות, "הצוללת". חלקתי משרד עם בני בית-הלחמי תוך שאנחנו שומעים על מגדל אשכול שמוקם, וצופים בסם רקובר משחק פינג-פונג בין השעורים, ובמיכה לשם מתחרה בקליעת חיצים למטרה. הגעתי לחוג שהיה כמעט כולו יוצאי האוניברסיטה העברית בירושלים, שרובם חבורה הומוגנית של חברים עם היסטוריה ומיתולוגיה משותפים.
עם קבלת דרגת "מרצה בכיר" (שבה הייתי המרצה-אשה היחידה במשך כ-15 שנה בחוג!) נקראתי לשיחה עם שלמה ברזניץ, אמנון רפפורט ועוזר שילד, נושאי תפקידים בכירים בחוג ובאוניברסיטה ובה התבקשתי למלא את תפקיד ראש החוג. לא הרגשתי מסוגלת ומוכנה למלא תפקיד שהיה ידוע כמורכב ונאלצתי לסרב.
זכיתי להיות מאומצת לתוך החבורה הירושלמית שגם היתה לה הסטוריה של טיולים בארץ: יוחי ומיכל אשל, שלמה וצביה ברזניץ, עפרה וברוך נבו, עמליה ואשר קוריאט. כחלק מהאימוץ הכרתי את ספורי ההווי הירושלמי ואף את ההערצה למזכירת המחלקה המיתולוגית מרים. לעתים נדמה לי שהייתי שם.
הקריירה שלי המשיכה להיות חצויה בין מחקר חברתי התפתחותי ובין טיפול קליני. וכך ב- 1976 הזמינה אותי מרים בן אהרון לתחנה לטיפול בילד של משרד הבריאות . שם הדרכתי את הצוות במשך 18 שנה, ושם נולד לימים "הטיפול הדיאדי החיפאי". במעמדי כמדריכה קלינית הדרכתי במקומות נוספים כגון עליית הנוער בהזמנתו של זאב גליק וכו'. במגמה הקלינית לימדתי סמינרים על טיפול פסיכודינמי, ובמגמה החינוכית (לימים קלינית חינוכית) טיפול בילדים. כמו כן בקורסי הדרכה על טיפול בחוג נחשפתי למנעד רחב של מקומות פרקטיקום החל מבתי חולים פסיכיאטריים , וטיפול במבוגרים, מתבגרים, וילדים. עמדתי בראש המגמה הקלינית ובה השתתפתי בגיוסו של פרופסור זאב גיורא ז"ל, וכן עמדתי בראש למודי ההמשך בפסיכותרפיה. ברמה ארצית השתתפתי כחברה בוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית.
בין הקורסים שלימדתי למעלה מעשר שנים היו התפתחותית, התפתחות חברתית, אספקטים בין תרבותיים, סמינרים קליניים במ.א., בנושאים נבחרים בטיפול פסיכודינמי וקורס חד פעמי "הפסיכולוג בתאטרון".
בתחום המחקרי התמקדתי בחקר יחסים קרובים בהקשרים תרבותיים שונים, ובקיבוץ. היתה לי תרומה חלוצית וחדשנית בדוקטורט בתחום חקר החברות בין ילדים והאינטימיות בין מבוגרים. בניית קונספט חדש ושאלון שעד היום הוא בשימוש בין לאומי נרחב.
יש לי שותפות יקרות ומרכזיות למחקרים, ולהדרכה במחקר –יוחי אשל, רחל הרץ-לזרוביץ, הדס ויסמן, עפרה מייזלס, וענת שר. הדרכתי קרוב ל- 100 עבודות רובן מ.א. וחלקן דוקטורטים. אהבתי מאוד את המחקר ואת הקשר האישי הישיר עם תלמידיי. עמדתי בראש ועדת הדוקטורט החוגית, ובועדה האוניברסיטאית ללמודים מתקדמים. זכיתי גם בתמיכה ועזרה משמעותיים בצמתים שונים מברוך ברוך נבו ואשר קוריאט.
במסגרת פעילות בין לאומית מחקרית השתתפתי בשנת 1981 בהקמת אירגון בין לאומי אינטרדיסציפלינרי לחקר יחסים קרובים שנקרא כיום: International Association for Relationship Research, שבו במשך השנים מלאתי תפקידים שונים (בין היתר כעורך-משנה של כתב העת Journal of Social and Personal Relationship וגם כיושבת ראש של כנס בין לאומי שהתקיים בשיתוף עם מריו מיקולינסר בבין-תחומי בהרצליה).
היתה לי זכות גדולה ולא מובנת מאליה להיות חוקרת מרצה ומדריכה קלינית (וכמובן חברות באין ספור ועדות שונות בחוג ובאוניברסיטה) שבעיניי אלה שלוש קריירות מגולמות באחת. ותוך כדי כך להיות חלק מרשתות בין לאומיות של עמיתים שבהם נאגרו חברים קרובים ויקרים.
החוג לפסיכולוגיה הוא ביתי המקצועי במשך למעלה מארבעים שנה. זכיתי ובדור המייסד "הירושלמי" בקרב עמיתיי לעבודה נכללים כמה מחבריי הקרובים. כיום כגמלאית אני ממשיכה בפעילות מחקרית בין-לאומית, במחקריי ובהנחיית מ.א. ודוקטורנטים בחוג, חברות בועדת למודי פסיכותרפיה-פסיכואנליטית, ובמקביל אני שותפה להקמת מגמת מ.א. התפתחותית במכללה האקדמית תל-אביב יפו, ועומדת בראשה.
