ראיון עם רינה איל מרכזת החוג לפסיכולוגיה הראשונה
19/06/17
אהבתי מאד את החוג לפסיכולוגיה.
את העבודה, את החוג, את הסגל וכן את הסטודנטים.
בשנת 1965 התקבלתי לעבודה באוניברסיטה למחלקה להרשמה כפקידה להרשמת מועמדים.
האוניברסיטה שעדיין לא הייתה כלל אוניברסיטה, הייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית
בירושלים. המשרדים הזמניים שכנו בביה"ס "עירוני ה'" ברחוב הביכורים במרכז הכרמל. התכנית
העתידית הייתה שהאוניברסיטה תעבור
למיקום חדש, ליד יערות הכרמל. אזור מקסים ביופיו, בתוך יער ירוק ונוף נפלא. במעבר למקום החדש הייתה
התרגשות רבה ועוררה שמחה בלב.
על האוניברסיטה שמעתי לא מעט, שכן סמנכ"ל האוניברסיטה היה דודי מר יעקב לבב ז"ל שמאוד תמך וייעץ לי בעבודתי באוניברסיטה. לימים נקראתי לראיון למר אליעזר רפאלי שהיה אז מנכ"ל האוניברסיטה (היה לי קשר אישי טוב איתו. שנינו אהבנו לשיר שירי תנועות הנוער ומה לא...) בראיון עם מר רפאלי מינה אותי אליעזר למזכירת החוג לפסיכולוגיה. באליעזר היה "משהו" שידע להלהיב ולהכניס בנו "גאוות יחידה" וכן, נטע בנו הרגשת "בראשית" שהנה אנו בונים דבר חדש ומיוחד את: החוג לפסיכולוגיה !!!
על מנויי זה כמזכירת החוג לפסיכולוגיה שמחתי מאוד שכן, מאז ומתמיד המילה פסיכולוגיה עוררה בי תמיד סקרנות, מסתורין וכבוד רב כאילו מדע הפסיכולוגיה "חוקר במופלא" (נדמה לי שהיום אכן זה כך, נכון?). לכן מינויי זה עורר בי גאוה להיות חלק מן החוג בו שרתה אוירה נעימה וחמה.
פרופ' יוחנן הופמן כיהן בעת ההיא כראש החוג ועסק בבנייתו של החוג וכן במחקר.
ד"ר עמוס הנדל שימש אף הוא כראש חוג. איש חכם והגון, לא וותרן. הוא שידע לתעל אותי לדרישות החוג ולהכניס אותי למסגרתו. מחמאה מעמוס היתה חגיגה בלבי. אהבתי את עמוס.
ד"ר שאול סולברג פסיכולוג התפתחותי,שקט ורציני, שנינו היינו משווים כל מיני מנהגים דתיים – אני עצמי באתי מבית דתי.
פרופ' ברי ברגר אנגלוסקסי שהכניס לחוג "מימד" יותר מדעי – טכנולוגי – מעבדתי. היה זה משב רוח רענן. מבחינת העבודה שלו אתי, לא כל כך "שידרנו על אותו גל" שכן הייתה לי בעיית השפה. אך בחיים היומיומיים היינו חברים, ידידים טובים. ברי היה כיף של בחור.
פרופ' בני בית הלחמי בא מן העולם הגדול, היו לו דעות מהפכניות שהביא אותן מתנועות המחאה של הסטודנטים האמריקאים. אהבתי לשמוע אותו.
פרופ' רחל סגינר – היו לי ועדיין יש עם רחל יחסים קרובים, ידידותיים וחמים. רחל אישה אינטיליגנטית, רצינית, אמפטית מאוד וחביבה מאוד.
פרופ' רות שרבני מקרוב באה לחוג, באה מארה"ב, מן העולם הגדול יחסי. שתינו קרובות ביותר ויש לנו "דיבור" כיפי.
פרופ' יוחי אשל אחרון אחרון, חביב מאוד: מה אומר ומה אדבר – מאוד הייתי שמחה לו היה יוחי הפסיכולוג שלי, וזה אומר הכל.
והנה הגיעו ימים אחרים – ימי הבחינה הפסיכומטרית
השם המפורש "בחינה פסיכומטרית" הכניס לחוג אווירת אקדמיה, מדע, ידע ותחרותיות, מן המועמדים לחוג לפסיכולוגיה הציפיות היו גבוהות ונדרשו ציונים גבוהים על מנת להתקבל לפסיכולוגיה. זאת להבדיל מהחוגים האחרים. ואכן, הציפיות לגבי אלה שהתקבלו התגשמו, שכן היו מעולים.
יחסי עם כל אנשי הסגל היו טובים – מרילין ספר, סם רקובר, כולם כולם.
היה לי יחס של כבוד כלפי המרצים וכלפי הסטודנטים שעם חלקם היו לי יחסי חברות.
ואילו אני – השכלתי הפורמלית שונה – סיימתי את סמינר הריאלי (כיום גורדון) למורים וגננות והוסמכתי לכך.
אני בוגרת הקונסרבטוריון למוסיקה ע"ש דוניה וייצמן בו למדתי קורסים לניצוח מקהלות והוראת הריתמיקה בבתיה"ס. לאחר לימודי בסמינר גוייסתי לצבא לחטיבה 9 כאשר אלוף אברהם יפה היה מפקד החטיבה ואני מזכירתו.
והשאר היסטוריה.