שאול סולברג
(מכתב)
אנסה להעלות כמה זכרונות מימיו הראשונים של החוג לפסיכולוגיה בשנות ה-60 של
המאה הקודמת.
באותה תקופה האוניברסיטה היתה עדיין בחיתוליה והדבר התבטא בין היתר בכך שהשם
המכובד 'אוניברסיטה' היה עדיין בבחינת חזיון רחוק ודור המייסדים הצטרך להסתפק
בשם הצנוע יותר של 'המכון האוניברסיטאי של חיפה'.
מקובל עלינו שלצורך התפתחותו התקינה הילד הצעיר זקוק לסביבה רגשית חמה
ותומכת בדרך לעצמאותו ולכן הוחלט כנראה שגם המוסד החיפאי הצעיר והחדש בנוף
האקדמי בארץ זקוק לתמיכה ואולי אף להשגחה מגבוה. כתוצאה מכך זכה המכון
האוניברסיטאי בשנים הראשונות לסמכות אקדמית עליונה מבחוץ בדמותו - איך לא -
של נציג בכיר של האוניברסיטה העברית בירושלים.
באשר לחוג לפסיכולוגיה זכור לי היטב שחברי הטוב מאותם הימים, יוחנן הופמן ז"ל, פנה אלי אישית כדי להזמין אותי להצטרף לאנשי הסגל של החוג בהקמה ושמחתי על פנייתו. אוסיף שבאותם הימים לפני יותר מחמישים שנה הייתי למעשה עדיין עולה חדש משום שעליתי ארצה מהולנד בשנת 1959. באותם הימים בשנות ה- 60 לא היו עדיין פסיכולוגים רבים בארץ, וכמעט כל דבר משמעותי בארץ היה עדיין בבחינת מעשה חלוצי, ובוודאי שגם למוסד האקדמי הראשון בצפון הארץ הייתה הילה חלוצית.
מי שהכיר את יוחנן והיה קרוב אליו ראה משהו מיוחד בעצם הופעתו. הוא היה אדם גבוה ואולי בגלל זה הצטנע ולא הבליט את קומתיהו הגבוהה. כאשר פנה למישהו נהג לעיתים להתכופף מעט, הוא דיבר 'בגובה העיניים', ועצם דיבורו היה רך והיה מעט צרוד, דבר יצר לעיתים קשר מיוחד בינו ובין מישהו אחר. בהיותו ילד יהודי שילדותו עברה עליו בגרמניה בראשית שנות ה- 30 בשעת עליית הנאצים לשלטון מצא את עצמו מוטרד מהבעיות סביב זהותו היהודית, וכמו קורט לוין גם יוחנן ברבות הימים עסק בנושאים הקשורים בבעיות של זהות (הנדל ונבו, תשנ"ו). [1]למעשה כשם שבעיית הזהות ליוותה את יוחנן בעיסוקיו המדעיים המוטיב של זהותה של מדינת ישראל ואוכלוסייתה הרב-תרבותית מוכר לנו היטב והנושא הזה מלווה אותנו עד היום הזה.
במהלך שנות ה- 60 ואף לאחר מכן האוניברסיטה הייתה עדיין קטנה ואולי רק טבעי הוא שכמה מחברי הסגל של החוג לפסיכולוגיה, כמו נציגים של חוגים אחרים, עסקו בתפקידים אקדמיים כלל-אוניברסיטאיים. וכך מצאתי את עצמי, למשל, במשך כמה שנים בוועדת הספריה, כשהיה עלינו להחליט בין היתר על רכישת ספרים לספריה שהחלה להתפתח באותה תקופה. אחד מחברי ועדת הספריה היה יוסי שצמילר, איש מבריק ושנון שעיסוקו היה בהיסטוריה היהודית של ימי הביניים. תוך כדי התלבטויות שונות בקשר לרכישת כאלה או אחרות הוא אמר לא פעם שלפעמים כדאי להזמין עשרה ספרים גם כאשר אף אחד אולי לא ייגע בתשעה מהם אבל יתכן מאוד שדווקא הספר העשירי יוליד פרסום חשוב של אחד מחברי הסגל.
אוסיף עוד, שלמרות שאין לי רקע מיוחד בספרנות זכיתי גם בהצעה רצינית לקבל על עצמי את ניהול הספריה הכלל-אוניברסיטאית, ולמרות הכבוד שבדבר סירבתי בנימוס לאותה הצעה.
מה עוד אפשר לספר על אותה תקופה חלוצית? מטבע הדברים לחברי החוג באותה תקופה חלוצית תחושה שהאוניברסיטה החדשה צריכה לסלול דרכים חדשות, וזכורים לי דיונים רבים בהם עמדה לנגד עינינו השאיפה ליצור משהו חדש באוניברסיטה הצעירה בצפון הארץ, דבר שלא היה עדיין באוניברסיטאות הוותיקות יותר. ואמנם, לאור הקירבה הגאוגרפית לקיבוצים באיזור הצפון והקשרים בין האוניברסיטה הצעירה ובין סמינר הקיבוצים באורנים הביאו להתענינות מיוחדת בנושא של החינוך הקיבוצי - דוגמת הלינה המשותפת - היה נושא אקטואלי באותם הימים. על רקע זה נולדה במשך הזמן פעילות מחקרית מיוחדת בנושא התפתחותם הנפשית של ילדי קיבוצים לעומת ילדים מהעיר. אחד הפסיכולוגים המרכזיים בנושא היה שמואל נגלר ז"ל שבהיותו מנהל של התחנה הפסיכולוגית ליד אורנים יזם פעילות מחקרית עניפה בנושא הזה, שכמה מחברי הסגל באוניברסיטת חיפה, כולל כותב שורות אלה, יחד עם חוקרים אחרים כמו סאני קוגלמס מהאוניברסיטה העברית ורבים נוספים היו קשורים אליה. [2]חלק חשוב של הפעילות המחקרית בנושא קשור בשמו של אבי שגיא. עם הזמן התחום כולו הלך והתרחב וכיום יש לנו ספרות עניפה בנושא ה- attachment, שברבות השנים הפך לנושא מרתק בפסיכולוגיה ההתפתחותית, הן בארץ והן בעולם, ומן הסתם הנושא כולו זכה למאמרים רבים בכתבי העת היוקרתיים דוגמת Child Development ו- Developmental Psychology.
וכעת אולי כמה מילים על הרקע ההשכלתי שלי והניסיון הייחודי שלי כקצין בריאות נפש. למדתי באוניברסיטת אמסטרדם, הולנד. המנחה לדוקטוראט היתה Professor Rita Vuyk מהמגמה לפסיכולוגיה התפתחותית באותה אוניברסיטה. נושא הדוקטוראט היה : 'אינטליגנציה והישגים לימודיים בקרב ילדי עולים בישראל'. בחרתי בנושא הזה בעקבות עבודתי בעליית הנוער.
בריאות הנפש במלחמת יום הכיפורים: במהלך החיים המקצועיים כל פסיכולוג מתנסה לפעמים בניסיונות מיוחדים, שהייתה להם משמעות מיוחדת הן במישור האישי והן במישור המקצועי. במקרה שלי הדבר היה קשור במלחמת יום כיפור. באותה תקופה - לפני כ- 45 שנה - זכיתי לשרת בתור קצין פסיכולוגיה ביחידה של בריאות הנפש. כידוע, באותה מלחמה היו תופעות רבות של תגובות פוסט-טראומתיות PTSD בקרב החיילים, ועלינו היה לבנות במהירות מערכת טיפולית ייחודית שתתאים לאוכלוסייה הזאת . ואמנם, תוך פרק זמן קצר, נבנתה מערכת טיפולית מיוחדת שהוכיחה את האפקטיביות שלה לגבי הטיפול בתופעות של 'הלם קרב' (לפי המינוח של אותה תקופה). מן הראוי להזכיר שהשיטה הטיפולית הזאת מקורה בעבודתו של הקולונל תומס סלמון מצבא ארה"ב במלחמת העולם הראשונה (!). אין ספק, שבמהלך השנים עקרונות שונים שהשיטה הזאת מבוססת עליהם שיחקו תפקיד חשוב בפיתוחן של המגוון גדול של שיטות טיפוליות ממוקדות וקצרות מועד של היום (Sohlberg, S. C. (1976). Stress experiences and combat fatigue during the Yom Kippur (1973) War. Psychological Reports, 1976, 38, 523-529).
נחזור לחוג לפסיכולוגיה -
יתכן מאוד שיש תחומים רבים אחרים שבהם אוניברסיטת חיפה יזמה פרויקטים חשובים משלה, אולם מטבע הדברים אלה אינם ידועים לי. מכל מקום, מותר לומר בנימה כלשהי של סיפוק שדווקא בנושא של הפסיכולוגיה ההתפתחותית הקרובה ללבי אוניברסיטת חיפה תרמה תרומה ייחודית לנוף הפסיכולוגיה הכללי בארץ.
[1] הנדל, ע' ו- ב' נבו (תשנ"ו). חוברת זכרון ליוחנן הופמן. עיונים בחינוך, 7 - 10.
סולברג, ש' (תשס"א). על הפסיכולוגיה של העם היהודי בעקבות קורט לוין. בתוך: בזק, א, ש' ויגודה
ו- מ' מוניץ (עורכים), על דרך האבות: שלושים שנה למכללת הרצוגו ליד ישיבת הר עציון, 519 - 534.
[2] Sagi, A., et al., (2002). Shedding further light on the effects of various types of and quality of early child care on infant-mother attachment relationship. The Haifa study o n early child care. Child
Development, 73, 1166- 1186.
סקירה מקיפה של הנושא מצויה בספרי פסיכולוגיה של הילד והמתבגר: מבוא לפסיכולוגיה ההתפתחותית. מהדורה שניה, ירושלים: מאגנס וידיעות אחרונות.
