top of page

ראיון עם יעל לירון

(קיץ 2017, בית נבו)

התחלתי את לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת

1959-60, במחזור השלישי של החוג. בין מורי היו דני כהנמן, יצחק שלזינגר,

אברהם מינקוביץ, כהן-רז, עוזר שילד, שלמה קוגלמס ואחרים. בלימודי המ.א.

היו הרצאות באוריינטציה קלינית, אבל לא היתה עדיין מגמה קלינית מסודרת,

וגם תהליך ההתמחות היה עדיין בחיתוליו. המורה שליווה אותי הן בלימודים

העיוניים והן בעבודה הקלינית היה יואל שנן. השתתפתי אצלו במחקר ועבדתי

במרפאה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם, בה הוא היה פסיכולוג ראשי.

לימודי התואר השני וההתמחות במרפאה בהדסה היוו את ההתנסות

המשמעותית שלי בכניסה לעולם החשיבה הדינמית בתאוריה ובמעשה.

 

השלב הבא של לימודי היה במכון הפסיכואנליטי בירושלים. האוריינטציה הדינמית דיברה אל ליבי, וזו היתה אז המסגרת היחידה להמשך לימודים במגמה זו. במקביל עבדתי בתחנה לטיפול בילדים ונוער.

 

בשנים 1972-4 שהיתי עם משפחתי בארה"ב, השתתפתי בסמינרים קליניים בבית חולים פסיכיאטרי וגידלתי את שלושת ילדינו. בשנת 1974, עם חזרתנו ארצה, העתקנו את מקום מגורינו לחיפה. כאן עבדתי כשנתיים בתחנה להתפתחות הילד של מרים בן אהרון, ושם גם השלמתי את הסמכתי להדרכה מטעם החטיבה הקלינית של הסתדרות הפסיכולוגים.

 

בשנת 1977, פנה אלי עמנואל ברמן בבקשה להיפגש עם קבוצת סטודנטים במגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, שביקשו לעבד את חוויותיהם כמטפלים. בשנה הראשונה ההדרכה היתה במסגרת פרטית, מחוץ לתכנית הלימודים, ובהמשך שובצה במסגרת לימודי המ.א. במגמה הקלינית. התחלתי לעבוד בחצי משרה במגמה הקלינית באוניברסיטה לניסיון של שנה-שנתיים, ונשארתי שם למעלה מ- 20 שנה.

המגמה הקלינית היתה יקרה מאד ללבי, השקעתי יחד עם חבריי במגמה מחשבה רבה על דרכים ללמד חשיבה דינמית תוך שילוב התיאוריה והמעשה הטיפולי. עסקנו בתכנית הלימודים, בתהליכי ההדרכה, ובתהליכי המיון והקבלה של סטודנטים למגמה. השאלה איך מכשירים את הסטודנטים להיות מטפלים היתה בראש מעינינו ולשם כך, מלבד הישיבות של המגמה הקלינית, קיימנו רותי שרבני, עמליה קוריאט ואני קבוצת חשיבה לליבון סוגיות קליניות ולשיתוף וחשיבה משותפים. כשם שהסטודנטים היו זקוקים לעיבוד חוויותיהם כמטפלים, אנחנו היינו זקוקים לעיבוד חוויותינו כמורים ומדריכים במגמה.

 

הקשר עם הסטודנטים היה מאוד משמעותי ומעשיר עבורי, למדתי הרבה משאלותיהם, נסיונם, ומחשיבתם הביקורתית. ליוויתי הרבה מהסטודנטים מראשית צעדיהם במגמה, דרך תהליך ההתמחות ועד הפיכתם למומחים ומדריכים. אני נהנית לראות היום הרבה מתלמידי המגמה בתפקידים מרכזיים בעשיה הטיפולית, בישראל.

 

אסקור כעת את הפעילויות והתפקידים שמילאתי בלימודי התואר השני במגמה הקלינית.

  • ריכוז הפרקטיקום בשנים א' וב' בלימודי המ.א. יצרנו קשר עם תחנות קליניות של ילדים ומבוגרים, מרפאות ומחלקות פסיכיאטריות, וקיימנו פגישות פעמיים בשנה, הן עם הצוות בתחנות והן עם הסטודנטים, למשוב ולחשיבה משותפת על ההתנסות. הגישור בין צוות המדריכים בשדה לבין המדריכים באוניברסיטה "במגדל השן" היה מאד משמעותי לתהליך ההכשרה, וסייע לשיתוף פעולה פורה.

  • הדרכה על העבודה הטיפולית בקבוצות קטנות, ובמקביל להן הדרכה אישית. חלק גדול מהלמידה נעשה בקבוצות ההדרכה, שם הסטודנטים התנסו בהצגת מקרים שלהם, ובהקשבה אקטיבית להצגות של חבריהם. הלמידה התבססה על התנסות, כשלאחריה רפלקציה על ההתנסות. הנושא של הקשבה היה מרכזי בהדרכה: הקשבה למטופל, לקומוניקציה המודעת והלא מודעת שלו, לשפה המדוברת והשפה הלא-מילולית והקשבה לתגובות של המטפל-הסטודנט עצמו. הדינמיקה שנוצרה בקבוצה סייעה פעמים רבות להבין את הדינמיקה שהיתה בקשר מטפל-מטופל. דגש חשוב היה על כך שהמטופל במרכז ההתעניינות; רגשות המטפל והדינמיקה בקבוצה סייעו לפתיחות, להבנת המטופל וליכולת להיעזר בקבוצה. האורינטציה היתה דינמית בעיקרה, כשגם באורינטציה זו הכרנו זרמים תאורטיים וקליניים שונים. מתוך הכרה שיש גישות טיפוליות שונות, הדגש היה על כך שיש להתאים את גישת הטיפול לצרכי המטופל, ולא להתאים את המטופל לגישה תאורטית.

  • במשך מספר שנים לימדתי את הקורס במבוא לפסיכותרפיה בשנים א' ו- ב' של לימודי המוסמך. הקורס התבסס על קריאת מאמרים בנושאים מרכזיים בפסיכותרפיה, ובעקבותיהם דיונים בכיתה שהתמקדו בשילוב בין תיאוריה למעשה. הסטודנטים סיכמו את הקורס בכתיבת עבודות סימנריוניות.

  • דינמיקה קבוצתית. הרעיון לדינמיקה קבוצתית התפתח כהמשך למשאלתם של הסטודנטים לעבוד על חוויותיהם כמטפלים. בשנים הראשונות הסטודנטים כתבו עבודות קליניות תאורטיות על נושאים שעלו בקבוצה. בהמשך התרכזנו במפגשי דינמיקה קבוצתית. המטרה היתה לחדד את הרגישות הבינאישית ואת יכולת הרפלקציה, כך שהדינמיקה בקבוצה תשפוך אור על תהליכים המתרחשים בשדה הטיפולי.

  • במסגרת המגמה הקלינית הושאלתי להדריך קבוצה במדור הקליני במרכז ברמן לייעוץ לסטודנט באוניברסיטת חיפה. התחלתי עם קבוצת מתמחים, שבהדרגה הפכה לקבוצת מומחים שעוברים תכנית הסמכה להדרכה. בתפקיד זה אני ממשיכה עד היום כבר למעלה מ- 20 שנה.

  • הייתי שותפה להקמת התכנית ללימודי תעודה בפסיכותרפיה, העברתי הדרכה קבוצתית על פסיכותרפיה במשך שנים רבות, ובמשך שנתיים ניהלתי את התכנית.

פרשתי לגימלאות  בשנת 2005. אני ממשיכה בעבודה בקליניקה פרטית, ובקבוצת הדרכה במדור ליעוץ של האוניברסיטה. במקביל לפעילותי באוניברסיטה סיימתי את הכשרתי כפסיכואנליטיקאית מנחה, ואני מדריכה אישית וקבוצתית במכון הפסיכואנליטי.

bottom of page