ראיון טלפוני עם אליעזר רפאלי ז"ל (1924-2018)

מנכ"ל ונשיא האוניברסיטה לשעבר

​

​

קטעי זיכרונות מהקמת החוג לפסיכולוגיה בחיפה:

​

אנו התחלנו ללמד סטודנטים ב"שלוחה החיפאית האקדמית" של האוניברסיטה

העברית באוקטובר שנת 1964. החוג לפסיכולוגיה פתח שעריו לסטודנטים

שלוש שנים מאוחר יותר. הסיבה העיקרית לקבלת החלטה על הקמת חוג

לפסיכולוגיה הייתה ביקושים. ביקושים מצד צעירים וצעירות חיפאים שלא

רצו לנסוע לירושלים  או ת"א או בר-אילן (באוניברסיטאות אלו היו כבר חוגים

לפסיכולוגיה). כדי לפתוח את החוג היה צורך להעביר החלטות בשני מעגלים:

מעגל פנימי, מעין הנהלה, שכללה את פרופ' יהושוע פראוור מהאוניברסיטה

העברית, ד"ר משה רינות ראש מחלקת החינוך בעיריית חיפה, ואנוכי. מעגל

חיצוני, שכלל בעלי תפקידים שונים באוניברסיטה העברית (לדוגמה – פרופ' שמריהו טלמון, פרופ' דן פטנקין, פרופ' זבלובסקי, וד"ר קוגלמס שהיה ראש החוג לפסיכולוגיה שם).

אינני זוכר את פרטי הדיונים ואת פרטי ההצבעות, אני רק זוכר שה"עסק" לא הלך בקלות, והיה צריך להפעיל קשרים אישיים ולשכנע. היו כאלה שהתנגדו משום שלדעתם החוג לפסיכולוגיה היה צריך להיות מדור בבית הספר לחינוך. אחרים התנגדו מסיבות תקציביות – היוקר הצפוי של המעבדות בפסיכולוגיה. בסופו של דבר – הוחלט בחיוב.

אחרי שהתקבלו האישורים (הזמניים), ראיתי לנכון לפנות לעמוס הנדל ולבקשו לעמוד בראש החוג. מדוע עמוס? כי הוא היה הפסיכולוג היחיד שהכרתי בחיפה. עד כדי כך התשובה פשוטה. עמוס הסביר לי שאיננו יכול להיות ראש חוג ללא תואר "דוקטור" והוא ממליץ מצידו על ד"ר יוחנן הופמן. עמוס הבטיח "להישאר בתמונה" ולעזור ליוחנן, וכך היה. הביקושים מצד הסטודנטים הפוטנציאלים, הם אלה שגם אפשרו גידול הדרגתי במספר חברי הסגל בחוג. החוג לפסיכולוגיה הביא, במשך השנים, הרבה כבוד לאוניברסיטה.