ראיון עם גבי נורמן

גבי היא אלמנתו של יואל נורמן, ממקימי החוג.

12/7/2017

​

גבי מספרת על היתרונות של מקום המגורים הנוכחי שלה (דיור מוגן "פסגת חן"). פעילויות קהילתיות

יום-יומיות,דירה קטנה ונחמדה המשקיפה לים ולגליל. אנחנו מסבים בדירה של גבי.

"אני מרוצה מהמקום אבל לא בטוחה שיואל היה מרוצה כאן, אילו היה חי. הדירה הייתה קטנה מדי

עבורו.יואל היה גבר גדל-גוף".

יואל נולד בשנת 1936. אילו היה חי היה כיום בגיל 81. יואל נפטר בשנת 2013.

יואל היה ציוני ואידאליסט בנשמתו ולכן החליט לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל. הוא עלה לארץ מארה"ב

עם תואר ראשון כללי מאוניברסיטת אמהרסט הידועה.

יואל ואני הכרנו בענף המיון של "הפסיכולוג הראשי של צה"ל" (לימים ממד"ה) במדור מחקר

וסטטיסטיקה שם הייתי חיילת. יואל נחשב בצבא כ"מומחה" בסטטיסטיקה מאחר שבאמהרסט לקח קורס או שניים בסטטיסטיקה

וגם למד שם קורס במדידה. הוא קיבל דרגת "ממלא מקום קצין" – ממ"ק.

אחרי שנישאנו (כשיואל עוד היה בשרות חובה), עם סיום שירותו, עברנו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

יואל הגיע לאוניברסיטה העברית כאיש צעיר, כאמור, עם תואר ראשון כללי מארה"ב. הוא נדרש לעשות שנת השלמות בחוג לתואר ראשון בפסיכולוגיה ואז התקבל ללימודי מ.א. יואל היה עוזר מחקר ומתרגל הוראה בחוג, של פרופסור דניאל כהנמן, ובעקבותיו התעניין בתפיסה חזותית.  בהמשך עסק וחקר בתחום התיאורטי והיישומי של התפיסה החזותית. תחומי העניין שלו היו: תפיסה, ארגונומיה (הנדסת אנוש) ופסיכולוגיה ניסויית.

באותם ימים הקים אבא חושי את אוניברסיטת חיפה. הוא יזם תמריצים לגיוס סגל חדש. האוניברסיטה הציעה לנו תנאים טובים של דירות ברוממה החדשה וקבוצה שלמה של מרצים מירושלים, לאו דווקא אנשי פסיכולוגיה, הגיעה לרוממה. עוד קודם לכן לימד יואל בחוג לפסיכולוגיה (במסגרת מה שכונה עוד אז  "המכון האוניברסיטאי של חיפה"), יומיים בשבוע, החל מ-1967, וכן עבד ביעוץ בתחום התפיסה החזותית ברפא"ל.

עברנו לחיפה ב-1969 ויואל התחיל ללמד במשרה מלאה בחוג. עדיין לא היה לו דוקטורט.

השנים הראשונות באוניברסיטה, היו טובות ליואל. החוג הצעיר לפסיכולוגיה היה קרוב ללבו מאד והוא השקיע הרבה זמן, מחשבה ומאמץ לפיתוח החוג. הוא ביצע שורה של תפקידים למען הכלל: הוא עזר להקים את החוג, השקיע רבות לפיתוח הספריה בתחומי הפסיכולוגיה השונים והזמין מאות ספרים, וכן טיפל בהקמת המעבדות הראשונות של החוג. כמו כן עזר להקים את יחידת הספורט, היה בין מייסדי קבוצת הכדורסל של סגל האוניברסיטה, ועמד בראש ארגון הסגל.

יואל עזר לחברי החוג שהתקשו באנגלית, שהייתה שפת האם שלו וכן "שחה" בכל כתבי העת בפסיכולוגיה. כל דבר עניין אותו "בור סוד שאינו מאבד טיפה". הוא עזר לכולם. יואל הקדיש עצמו במשך השנים יותר מדי לאחרים ולחוג. לדעתי, הרבה יותר מדי.

אני זוכרת את שנות ה-70 בחוג  לפסיכולוגיה כמשהו מיוחד, ראשוני, אוירה חברית, קירבה בין-אישית, ועזרה הדדית.

באותה תקופה הצטרפו לחוג מארה"ב, ברי ברגר, מייק מרבאום, ואוולין שפר. את כל אלה קלטנו ביחד עם מרילין ספר ובעלה אפי. כלומר, יואל ואני הוגדרנו כבר כ"ותיקים" וקלטנו את החדשים. יואל הכין לברי ברגר מראש מעבדות כדי להקל על קליטתו. הצלחת הקליטה הייתה רק חלקית כי רק ברי ברגר השתלב היטב בחוג.

אירוע מיוחד בחוג בכל שנה היה המשחק "חפשו את המטמון" שנערך בכל יום עצמאות, (ביוזמת ברוך ועפרה נבו). אחת הקבוצות הייתה "הקבוצה האמריקאית" (נורמן+ברגר and company) שהגיעה תמיד אחרונה, אבל הם לא דילגו על אף תחנה.

אחד מסימני ההיכר של שנות ה-80 בחוג היה גידול במספר חברי הסגל. דבר זה כשלעצמו, אפשר לחלק טוב יותר עומסים ביורוקרטיים בין חברי הסגל.

בשנת 1974-5  היינו בשבתון באוניברסיטת פן-סטייט, פנסילבניה. זו הייתה שנה טובה עבורנו.

מאוחר יותר היינו בשנת שבתון באוניברסיטת קולורדו, בבולדר קולורדו. שהייתה גם כן שנה מאד מוצלחת.

שנת השבתון הבאה הייתה בברקלי, קליפורניה. נהננו מאד בשבתונים השונים והשהייה בארה"ב. למרות זאת לא שקלנו אף פעם לחזור לחיות בארצות הברית.

יואל עבד בחוג כ-35 שנה. אחרי פרישתו עקר למעמק"ה. שם עבד. הוא פיתח ועמד בראש המוקד לארגונומיה וגורמי אנוש. יואל חקר ועבד בשיתוף פעולה עם המחלקה להנדסת תעשייה וניהול של הטכניון וכן עם משרד הביטחון, עם חיל האויר ועוד.

 

תחומי המחקר של יואל לאורך השנים היו: תפיסה (במיקוד ראיה) והנדסת אנוש עיונית ויישומית.